לאזרח הפשוט זה יכול לקחת שנים, ולעתים הוא אף ייאלץ להיגרר בבתי המשפט ללא שום תוצאה. אבל כאשר אתה מצויד במיטב עורכי הדין שישראל יכולה להציע - זה קורה מהר מאוד. אתר תנועת המחאה "באים לבנקאים", המכיל מתקפה מילולית ופוליטית חסרת-תקדים על בכירי הבנקאות בישראל, הוסר מתוצאות החיפוש של גוגל ישראל (google.co.il).
למרבה הפלא, ההסרה לא בוצעה בגרסה הבינלאומית של גוגל (google.com), שם עדיין ניתן לחפש ולמצוא את 'באים לבנקאים' כאילו לא אירע דבר:
 |
| תוצאות החיפוש של גוגל.קום (google.com) מציגות את 'באים לבנקאים' כרגיל |
המאבק החריף בין שני הצדדים, שנראה בתחילה כמו מלחמת-גרילה בלתי מזיקה, התדרדר במהירות לקרבות משפטיים, שכללו גיוס כוחות משטרה, חוקרים פרטיים, מאבטחים, תביעות מול פייסבוק, גוגל ועוד. 'באים לבנקאים' סימנו מטרות אישיות, ותיארו את מנכ"לי הבנקים הגדולים כגנבים: רקפת רוסק-עמינח, ציון קינן, לילך אשר טופילסקי, אלדד פרשר ועוד.
בתוצאות החיפוש של גוגל מצוין במפורש ש"גוגל" קיבלה שתי בקשות להסרה, שאותן הוציאה לפועל:
אתר 'באים לבנקאים', ודף הפייסבוק של קבוצת הפעילים, תיעדו כיצד הפעילים רודפים אחרי בכירי הבנקים ברחובות, בכנסים, בתוך רכבם, במקומות ציבוריים ואף במסעדות. עו"ד ברק כהן וחבריו הצטיידו במגאפונים, חולצות ממותגות, רשת מודיעינית מחתרתית ועשרות אלפי תומכים ברשת ומחוצה לה.
המאבק של 'באים לבנקאים' היה ממוקד עד כאב, ואף הוביל למספר נקודות-ציון מביכות עבור ראשי מערכת הבנקאות. הנפגעת העיקרית, ככל הנראה, היתה מנכ"ל בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ש'באים לבנקאים' הפכו את ביתה הפרטי למטרה, ואף צילמו את משרדה מהאוויר בעזרת רחפן (טיסן חובבים). רוסק-עמינח טענה בבית המשפט שפעיליה הקולניים של 'באים לבנקאים' אף מתנכלים לילדיה.
 |
| בתמונה: אתר "באים לבנקאים", אותו לא תמצאו בגוגל (צולם ב-9/9/15) |
פייסבוק נאלצה לציית לבקשה משפטית מפורשת להסרת הדף 'באים לבנקאים', שפעל במשך תקופה ארוכה ללא הפרעה ממשית. מיד לאחריה, הצטרף "גוגל ישראל" אל מסע ההשתקה המוצדק-בחלקו. עו"ד ברק כהן, מנהיג התנועה, כנראה לא צפה את הסרת האתר, כאשר כתב בדף שלו בפייסבוק ב-3/9/15: "אנחנו עוזבים את פייסבוק לטובת אתר האינטרנט שם שליטת הבנקאים אפסית". עם זאת, חשוב לציין כי האתר עדיין פעיל, למרות שגוגל לא מקשר אליו יותר.
תכני אתר 'באים לבנקאים' נגועים לכאורה בדיבה ברורה, כאשר מפעיליו ידעו שהם עלולים להיתבע במהירות על ידי סוללה מיומנת של פרקליטי-צמרת. היה זה פיגוע התאבדות דיגיטלי ידוע מראש. אפשר למצוא קוי-דמיון ברורים בין 'באים לבנקאים' ובין תנועת 'הפנתרים השחורים' משנות ה-70: שפה בוטה, פעילות חסרת פשרות, הפעלת אלימות ושימוש בעלבונות אישיים ("הם לא נחמדים", אמרה גולדה מאיר אז).
"לא יעזור עורכי דין, לא יעזרו צוים. לנו מותר להראות לציבור...המאבק יימשך, נשמה", הצהיר ברק כהן כאשר פנה ישירות לגב' שרי אריסון, יו"ר בנק הפועלים, בסרטון שפירסם בדף הפייסבוק שלו.
מספר שאלות פתוחות נותרו בעינן:
1) אם כל כך קל להסיר דף פייסבוק של תנועת מחאה, האם הפלטפורמה הזו ראויה לשימוש?
2) מדוע לא ניתן לדעת מהם הנימוקים שבגינם נאלץ גוגל להסיר מן התוצאות את האתר הבעייתי?
3) האם הסרה מתוצאות חיפוש שקולה למעשה של "להרוג את השליח"?
4) מדוע לא הצליחה מערכת הבנקאות להסיר את האתר עצמו?
עדכון (20/10/15): ערן ורד, הבעלים של אתר "באים לבנקאים", הגיש תביעה נגד גוגל, לבית המשפט המחוזי בתל אביב. עו"ד יהונתן קלינגר, המייצג את ורד, מבקש מגוגל להחזיר את האתר לתוצאות החיפוש, בין השאר כיוון שצווי המניעה שהוצאו היו מכוונים לעו"ד ברק כהן, ולא לערן ורד. התביעה מבטיחה שהפרשה תמשיך להתגלגל במערכת המשפטית עוד זמן לא קטן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה