אולפן שישי על מלחמת גוגל-פייסבוק

ב-26/11 פירסם הכתב שי גל ב"אולפן שישי" של ערוץ 2 כתבה תמוהה במיוחד על מלחמת גוגל-פייסבוק; הפרומואים הבטיחו דיווח מיוחד מ"חדר המלחמה של גוגל" נגד פייסבוק, אבל בפועל לא למדנו שום דבר, מלבד העובדה שאנשי ערוץ 2 חושבים שאפשר לעבוד על כולם כדי לעשות קצת רייטינג מאיזכור מותגי-אינטרנט גדולים

קשה לומר שיאיר לפיד הוא מבין גדול בטכנולוגיה; ההיפך הוא הנכון. גם שי גל, הכתב של 'אולפן שישי' שיצא לדווח על מלחמת גוגל-פייסבוק, לא ידוע בתור מומחה-אינטרנט מכובד. ועדיין, הכתבה התמוהה, שלא לומר מביכה, שלא לומר מגוחכת, שלא לומר מופרכת, ששודרה ב'אולפן שישי' היא משהו שצריך להעלות לסדר היום.

הכותרת היא 'מלחמת גוגל-פייסבוק'. בשביל להוכיח שיש מלחמה, צריך להראות חמ"ל, כלי-נשק ומהלכי מלחמה מובהקים בשטח. שי גל לא הצליח להראות שום דבר שגוגל מתיימרת לעשות נגד פייסבוק. הוא אפילו שכח לציין את החסימה שגוגל עשתה לפייסבוק דרך ספרי הכתובות של ג'ימייל לאחרונה.

אין חדר מלחמה
שי גל קיבל כניסה חופשית, לכאורה, לסניף גוגל ישראל. הפרומואים לכתבה האומללה זעקו שוב ושוב "חדר המלחמה של גוגל". חיפשתי בכתבה "חדר מלחמה" נגד פייסבוק, אבל כל מה שראו צופי ערוץ 2 זה חדר-אוכל עם חבר'ה צעירים מה'צופים', שמקבלים הרצאה על גוגל מפי גב' טל שריג, מנהלת שיווק בחברה.

לצערה של טל שריג (וגם לצערו של הכתב שלא טרח לתקן אותה), שריג מצוטטת דווקא ברגע שבו היא אומרת משהו לא נכון: שני מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, לא "גמרו את הדוקטורט שלהם". הסיפור ידוע: שניהם לא הספיקו לסיים את הדוקטורט הנכסף, בגלל ההצלחה המטאורית של גוגל. אמא של סרגיי, ז'ניה ברין, לא סלחה לו על כך עד היום, והיא רוצה שהוא יחזור לסטנפורד כדי לסיים את מה שהתחיל. במילים פשוטות: מייסדי גוגל עזבו את הלימודים בלי לגמור תואר שלישי. הם מה שמכונה "דרופ-אאוטס".

בפועל, אנשי גוגל ישראל לא חשפו שום דבר בפני הכתב של ערוץ 2. שי גל הבין שחזר בידיים ריקות למערכת, וניסה לתרץ את כשלונו בטענה שאנשי גוגל ישראל "כנראה" מקבלים "מסרים מנוסחים בקפידה" ממטה גוגל ארה"ב, ולכן הם לא אמרו לו כלום.

זה לא מסביר מדוע מר גל מוציא מעצמו את המשפט היחצ"ני הבא: "מצבו של הסניף הישראלי של גוגל שחוגג בימים אלה חמש שנים להיווסדו, טוב כנראה מאי-פעם". כנראה? על סמך מה? אפשר לקבל מספרים? מי טוען את זה? אז איפה המלחמה נגד פייסבוק? ולמה אנחנו אמורים לדאוג לגוגל?

בכתבה מתראיין ערן גפן, המתואר כ'מומחה אינטרנט ומותגים'. הוא אומר כמה דברים מעניינים, אבל לא מצליח להסביר מה באמת עושה גוגל כדי להילחם בפייסבוק. נכון, גוגל מנסה למנוע 'בריחת מוחות' של מהנדסי גוגל לפייסבוק, אבל זו לא מלחמה, אלא עבודה שגרתית של כל מחלקת משאבי אנוש בארגון תחרותי.

ערן גפן טוען בכתבה ש"פייסבוק הפך לכוח שמאיים על גוגל", בין השאר ב"הכנסות מפרסום".

מר גפן מתקשה לעמת את הטענות שלו עם העובדות הקרות הבאות:
א) גוגל ממשיכה להכניס עשרות מיליארדים ולהרוויח מיליארדים טובים, בכל שנה.
ב) הביצועים הפיננסיים של גוגל רק הולכים ומשתפרים, לפי נתונים גלויים.
ג) גוגל דילגה בקלילות מעל למיתון הגדול בארה"ב.
ד) גוגל מתרחבת לתחומים נוספים שבהם פייסבוק עדיין לא נוגעת (סלולר, למשל).
ה) אין הוכחה מספרית שההכנסות של פייסבוק מפרסום באות על חשבון גוגל.
ו) פייסבוק זה לא מנוע חיפוש (משהו קטן שלא מוזכר בכתבה, אפילו ברמז).


גיוס כ"א לגוגל דרך ערוץ 2
אם כבר הזכרנו את מחלקת משאבי אנוש של גוגל, הרי שהיא המנצחת האמיתית בסיפור הזה: שוב נוצל עיתונאי-טלוויזיה נוסף ככלי בידי אנשי ה-HR של גוגל ישראל כדי לשמש להם יחצ"ן; עוד חוזר הניגון השחוק על "כמה טוב לעבוד בגוגל ישראל", איזה כיף לקבל שם מסאז'ים, המשרד נורא צבעוני, העובדים מקבלים בונוסים ענקיים, ארוחות חינם, הריהוט כה נפלא, וכו'.

"העבודה כאן מתבצעת בעיקר בצוותים", מבשר שי גל לצופי ערוץ 2 הנבערים-מדעת. איך אפשר לעכל את המהפיכה התעסוקתית הזאת? עוד לא שמענו על חברת הייטק אחת שבה העבודה מתבצעת בצוותים. האם גוגל המציאה את מושג הצוות? האם ייתכן שגם בפייסבוק עובדים בצוותים? בערוץ 2 אין תשובה.

מכיוון שלפייסבוק אין סניף בישראל, שי גל נזכר שהוא חייב לצ'פר בינתיים את מי שאירח אותו כל כך יפה בשבוע האחרון: "אל תטעו לרגע. גוגל לא קופאת על השמרים. היא תגייס בקרוב אלפיים עובדים נוספים, עשרות מהם כאן בישראל". כמה נוח לעזור לגוגל לגייס עובדים דרך ערוץ 2. אולי נשלח קורות חיים ישירות דרך אתר אולפן שישי?


שי גל שכח שנשלח לסקר את מלחמת גוגל-פייסבוק, או שהוא פשוט התייאש מלמצוא אותה. לכן הוא מדווח בהתרגשות לא-משכנעת על היוזמה הייחודית (עליה דווח אינספור פעמים בשנים האחרונות): מותר לעובדי גוגל לעבוד על פרויקטים אישיים בזמן העבודה! וגם מותר להם לנשום! ומותר להם לישון! ומותר להם ללכת ברחוב! ומותר להם לפתוח חשבון בפייסבוק, כמו שמאיר ברנד מודה שעשה (ה"סקופ" של "אולפן שישי").

חשבון פייסבוק של מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל

כדי לספק לנו רגע של נחת ("גאווה ישראלית"), שי גל מנסה כוחו בדיווח טכנולוגי: צוות הפיתוח של גוגל ישראל אחראי לפיצ'ר הישן והטוב Google Suggest. עד כאן זה נכון. הבעיה: שי גל מראה צילומי-מסך של הפיצ'ר החדש, גוגל אינסטנט, שהוא פיתוח אבולוציוני חדש של Suggest.

ההבדל בין השניים: "סאג'סט" רק הציע רעיונות לשאילתות, בעוד "אינסטנט" מנחש את השאילתות ומבצע את החיפוש במקומך תוך כדי הקלדה. חברת יחסי הציבור של גוגל ישראל הפציצה את התקשורת הישראלית במסרים על תרומתו של הסניף הישראלי לפיתוח 'אינסטנט'. הגל היחצ"ני הזה היה אמור להיות מאחורינו. אבל גם הפיתוחים הללו לא קשורים כלל למלחמה של גוגל נגד פייסבוק, הלא כן?

"עולם האינטרנט משתנה כל הזמן", מסביר לנו בנימוס פרופ' גל; רק שניה, תן לי לקלוט את החזון הרדיקלי הזה, המוח שלי מתפוצץ. כאשר מנכ"ל גוגל ישראל, מאיר ברנד, מדבר על הצורך האנושי בשיתוף סרטונים, אני מנסה עדיין להבין איך זה מתחבר בפועל למלחמה של גוגל נגד פייסבוק. המסקנה המעשית: זה לא.

שי גל היה יכול להזכיר נושא עקרוני אחד - שקיפות: גוגל רוצה שהמידע באינטרנט יהיה נגיש ופתוח לכולם. פייסבוק, לעומת זאת, הוא מועדון סגור; אמנם מועדון ענק מאין כמוהו, אבל עדיין סגור. גוגל לא אוהב את העובדה שהוא לא יכול להגיע למידע שנמצא מאחורי מנעול (שם משתמש וסיסמה). מבחינת פייסבוק, כל עוד הוא "מוגן" מפני חדירת גוגל, כוח המיקוח שלו מול המפרסמים רק הולך ומתחזק. כל זה לא הוזכר בכתבה.

בשביל להביא תוכן חדשותי אמיתי, זוכה הפוליצר מיסטר גל נאלץ להביא צילומי-מסך של כותרות מאתרים ישראליים המתרגמים סיפורים בינלאומיים שחוקים. כמו למשל הסיפור של עובדת גוגל שקיבלה מליונים בשביל לא לערוק לפייסבוק; בינתיים זה כנראה עובד, גוגל ניצלה ממוות בטוח (עוד התפטרות אחת - ואבדנו). אז תחליטו: זו מלחמה אמיתית בין חברות באינטרנט על מיליארדי גולשים, או סתם תירוץ של עובדים בכירים לשפר תנאים?


החבר שלי ביפן
חכו רגע, למאיר ברנד יש פתרון איך להרוג את פייסבוק: "נגיד שיש לך חבר ביפן". רק רגע, מאיר, למי בדיוק יש חבר ביפן? ואיך יהיה לי חבר ביפן, אם הוא יודע רק יפנית? לא משנה. מר ברנד גאה ליחצ"ן בכתבה שירות תרגום סלולרי בזמן-אמת, שבעזרתו אוכל לדבר סוף-סוף עם החבר היפני הדמיוני שלי. האם זהו הפתרון של גוגל ישראל לחיסול פייסבוק, המורכב כולו מאנשים שמדברים בד"כ באותה שפה? ממש לא, אין קשר. אבל תודו שנלחצתם.

בדקה האחרונה של הכתבה מתייחס שי גל ברפרוף מזעזע לנושא שירות הדוא"ל החדש של פייסבוק. כאמור, הוא שכח קצת לספר שגוגל חסמה בפני פייסבוק את הגישה לספרי הכתובות של ג'ימייל; הוא גם שכח להזכיר, אפילו במילה, את כשלון גוגל באזז; אלו היו תפניות דרמטיות במלחמת גוגל-פייסבוק. אבל בערוץ 2 לא מתעסקים בפרטים קטנים: שם מסבירים לנו, האדיוטים עם הכרס בבית, ש"יבשת האינטרנט מתרחבת כל הזמן" [האינטרנט הוא לא יבשת, אבל צופי ערוץ 2 צריכים שידברו איתם בשפה ממש נמוכה].

מסעודה משדרות כבר משתגעת מרוב דיבורים מתוחכמים על טכנולוגיה עילית, דווקא ב"אולפן שישי" של הבחור הנחמד הזה, הבן של טומי. היא עלולה להזמין את הנכד שלה כדי שיסביר לה (סוף-סוף) איך בדיוק מעבירים ערוץ, ואולי אפילו לרכוש לעצמה מחשב אישי. אז מה נעשה, איך נציל את הרייטינג של יאיר לפיד?

נמצאה הישועה: בסוף הכתבה אץ-רץ שי גל לאחת מעובדות גוגל ישראל, רחל ליפשיץ ("מומחית לענייני Youtube", כך הוגדרה בכתבה). הגב' ליפשיץ מדברת בראיון קצרצר על פרישה מן העבודה לטובת גידול ילדים. כך בדיוק צריכה אישה להתנהג, לפי מסעודה. איזה מזל שיש שוביניזם גם בהייטק. אפשר להירגע, ולסיים את הכתבה במילים האהובות על המזרחים (הטכנופובים, כמובן) שצופים בערוץ 2: "חמסה חמסה".


עוד פוסט באותו עניין: אילנה דיין עושה יחסי ציבור לגוגל